12 במאי 2021
שלום לחברות ולחברי הסגל באוניברסיטה העברית,
תודה על הנחישות שלכם/ן לדבוק בערכים שמנחים אותנו גם בימים הנוראים הללו של אלימות ופחד.
מצב הדברים הוא מורכב: אזרחים, יהודים וערבים, שנוהגים באלימות, עושים זאת לא אחת מתוך תחושת ייאוש ותסכול, מתוך אכזבה ממחדליה של הממשלה לספק להם הגנה על החיים ועל הרכוש, מלהבטיח את חופש הפולחן ומלפעול לקידום שוויון. בצד ההבנה של סיבות העומק הללו להתנהגות זו של האזרחים והשותפות למאבק בתיקון העוול, מעשים של אלימות, הפחדה וטרור הם דבר נורא. הם פוגעים לא רק בקורבנות הישירים להם ובמי שנאלץ לחיות בפחד מפני תקיפתו, אלא גם באפשרות לחיות כאן חיים משותפים של סובלנות ושל אחווה. מורכבות אחרת היא באשר ליחסנו לאנשי כוחות הביטחון, שוטרים וחיילים. נשים וגברים אלה פועלים בחירוף נפש לשם הגנה על כולנו, ומאמציהם ראויים להוקרה ולהערכה. בה בעת, עלינו להצביע על תקלות ועל עוולות שלעיתים גורמים נושאי משרה שלטונית בלהט האירועים. אל לנו לחטוא בעמדות חד-צדדיות ופשטניות; "לא תשנא את אחיך בלבבך; הוכח תוכיח את עמיתך".
בעולם הקטן שלנו, אנחנו מתמודדים עם שני אתגרים עיקריים. אתגר אחד הוא המשך הפעילות שלנו בכיתות ובמעבדות ההוראה והמחקר. על רקע הסכנה שנשקפת בדרכים, מירי רקטות ומפורעים, קל להעדיף לחזור להוראה מרחוק. הסטריליות של הזום, הישיבה בבית עם בני המשפחה, היא בחירה מפתה. אבל דווקא בימים אלה יש חשיבות רבה במיוחד להתגבר על הפחד ולהגיע לקמפוס. איננו מחייבים את הסטודנטים להגיע לכיתות, אך עלינו להציע להם מסגרת תומכת של מפגש אנושי בכיתות. הדוגמה האישית שלנו, ההזמנה לאינטראקציה בלתי אמצעית, חשובות מאין כמותן לחיזוק החוסן הנפשי של כולנו. בבקשה השתדלו להמשיך ללמד בקמפוס, גם אם מספר הסטודנטים שבוחרים להגיע לכיתות בימים אלה קטן יחסית. בצד השאיפה לשמר שגרה, מוטלת עלינו בתקופה זו החובה להתחשב בסטודנטים במידה רבה במיוחד ולהימנע מלהוסיף לקשיים שנובעים מן המצב גם הכבדה שנובעת מחוסר גמישות ומחוסר רגישות שלנו. בבקשה צרו קשר עם הסטודנטים שאתם מלמדים והתעניינו בשלומם. אנחנו גם מציעים לסטודנטים שירותי תמיכה וליווי ותגבור של מערך ההיסעים.
אתגר שני הוא זה הנובע מהתבטאויות פסולות מוסרית של סטודנטים ושל סטודנטיות שאנחנו זוכים ללמד. אין מדובר בתופעה נפוצה, אך יש לא מעט מקרים של ביטויי שנאה והסתה לאלימות ולגזענות, נגד ערבים ונגד יהודים, במהלך שיעורים וברשתות החברתיות שבהן פעילים הסטודנטים. בעניין זה באה לידי ביטוי המחויבות שלנו לתפיסה מורכבת של סובלנות. עלינו לגלות איפוק ולהימנע מהפעלת הסמכויות שלנו כמורים וכמנהלים כלפי מי שמביעים עמדות מקוממות. אנחנו נמנעים מלהרחיק תלמידים מהשיעור או להענישם בדרך אחרת בגין התבטאויות פוגעניות. אנחנו גם מתירים לסטודנטים להפגין, בתחומי הקמפוס ובסמוך לו, וההגבלה היחידה היא זו של הימנעות מוחלטת מאלימות. בצד זאת, מוטלת עלינו החובה לגנות בנחרצות עמדות פסולות שמבטאות שנאה והסתה. יש לעמוד על החומרה שבקריאה לאלימות ובהסתה לגזענות. יש להצביע על כך שביטויים כאלה מבטאים תפיסות רעות, שאימוצן ואפילו מתן ביטוי פומבי להן הוא סימן לחולשת הדעת ולפחדנות.
תודה רבה על הצלחתכם לעמוד באתגרים. אם זה היה קל, לא היו צריכים אנשים ונשים מיוחדים כמוכם בתפקיד זה של חברות וחברי הסגל של האוניברסיטה העברית בירושלים. עוד יבואו ימים טובים.
בברכה,
ברק מדינה, רקטור