חברות וחברי סגל אקדמי ומנהלי יקרים,

 

חבר הנאמנים של האוניברסיטה אישר בישיבתו אתמול בערב את בחירתי כנשיא הבא של האוניברסיטה העברית בירושלים. אני גאה ונרגש על הזכות להוביל את האוניברסיטה הנפלאה שלנו בשנת ה 100 להיווסדה. זהו כבוד גדול ואתגר עצום.

בעשור האחרון עשתה האוניברסיטה צעדים משמעותיים בצמיחה אקדמית וכלכלית, בבניית שיתופי פעולה בינלאומיים, ובביסוס מעמדה כמוסד מחקר מוביל. הישגים אלו הם תוצאה של עבודה משותפת של כל קהילת האוניברסיטה—סגל אקדמי, סגל מנהלי, סטודנטיות וסטודנטים, ידידים ושוחרים. אולם כעת ניצבת האוניברסיטה בפני אתגרים חסרי תקדים, אשר ידרשו מאיתנו מאבק ועבודה נחושים במספר זירות. אני משוכנע שנצלח את התקופה הקשה ונמשיך להיות מי שאנחנו—אוצר לאומי ישראלי ואוניברסיטת מחקר בינלאומית מעולה.

 

אתגרים: פוליטיים, חברתיים, כלכליים וגלובליים

השנים האחרונות היו קשות מנשוא. הטבח הנורא בשבעה באוקטובר 2023 והמלחמות בעזה ובאיראן, ניסיונות חוזרים ונשנים לשנות את המערכת החוקתית, ותמורות בזירה הבינלאומית מטלטלים את כולנו—כפרטים, כקהילה וגם כמוסד.

אלפי סטודנטים וסטודנטיות וחברות וחברים נוספים מהקהילה שלנו גויסו לשירות מילואים ממושך. רבים שבים ונקראים פעם אחר פעם. החזרה של הסטודנטיות והסטודנטים ללימודים מאתגרת מאוד, ודורשת בעיקר מהם, אבל גם מכולנו, התמודדות לא פשוטה ומשאבים רבים—אקדמיים, נפשיים וכלכליים. אני גאה מאוד במילואימניקים שלנו, על כך שבסוף שנת הלימודים הקודמת הישגיהם הלימודיים היו גבוהים מהממוצע האוניברסיטאי, והנשירה שלהם מלימודים הייתה נמוכה מהממוצע האוניברסיטאי. הישגים אלה הם עדות לעוצמה הפנימית של אותם סטודנטים וסטודנטיות, וגם לכך שהסיוע שכל הקהילה שלנו העניקה וממשיכה להעניק להם מוצלח. מחויבות זו כלפי משרתי ומשרתות המילואים תימשך גם בשנים הבאות.

כתוצאה מהמלחמה המתמשכת חווינו קיצוצים בתקציב ות"ת (ועדת התקצוב של המועצה להשכלה גבוהה), המכבידים מאוד על תקציב האוניברסיטה. תוצאה נוספת  של המלחמה היא קמפיין בינלאומי אגרסיבי להחרמת ישראל בכלל, והאקדמיה הישראלית בפרט. ללא שיתופי פעולה בינלאומיים ומימון מחקרים מקרנות מחקר בינלאומיות, נתקשה מאוד להמשיך לעמוד בחזית המחקר. במקביל, הצעות חקיקה בכנסת, שבמוקדן ערעור חופש הביטוי באקדמיה, או הצעות ללימודים בהפרדה מגדרית, מאיימות על החופש האקדמי החיוני לקיומנו.

אתגר מרכזי נוסף נוגע למרקם בחיים בקמפוסים שלנו, על רקע המשבר והקיטוב הפוליטי-חברתי בישראל. מגוון הדעות, ההשקפות והמתחים המאפיינים את החברה הישראלית בא לביטוי גם בתוך קהילת האוניברסיטה העברית. לאוניברסיטה מסורת ארוכת שנים של הגנה על חופש ביטוי, ומדיניות המאפשרת מחאה בתוך הקמפוסים. במבט כולל ובהתחשב בנסיבות יוצאות הדופן, אני חושב שהצלחנו לשמור על אקלים שאפשר לנו להמשיך ללמד, ללמוד ולחקור גם בתקופה קשה זו. אני רוצה להודות לחברות וחברי הקהילה שלנו, על האחריות ועל האיפוק שנקטו לרוב בהתבטאויותיהם ולבקש מכולנו להמשיך לנהוג באחריות כזו גם בהמשך—עלינו להוות דוגמא חיובית לשיח מכבד ומצפן לערכים הקשורים לכבוד הדדי עבור המדינה כולה.

 

האוניברסיטה העברית בירושלים: אוצר לאומי ושחקנית בינלאומית מובילה

התוכניות המרכזיות שברצוני לקדם לפיתוח האוניברסיטה נובע מתפיסת מרכזיותה ברמה הלאומית והבין לאומית. להשכלה שאנחנו מעניקים לסטודנטיות ולסטודנטים תרומה שאין לה תחליף לחברה הישראלית. למחקר שנעשה על ידי חברות וחברי הסגל האקדמי יש תרומה עצומה לאנושות כולה. קהילת האוניברסיטה העברית התברכה בחברות וחברים מוכשרים ומעוררי השראה, שעוסקים בשאלות חשובות, שהמענה עליהן לא רק מרחיב את הידע אלא גם משנה את העולם. אני מאמין בכל ליבי בערכים שהאוניברסיטה שלנו מייצגת – חקירה ביקורתית, עצמאות מחשבתית, כבוד לידע ולאנושיות –  ובפוטנציאל האדיר שלנו, כקהילה חוקרת ולומדת. המשימה שלי כנשיא תהיה לאפשר את מימוש הפוטנציאל האדיר שיש לנו כאוניברסיטה במלואו.

גם בעתות משבר, וגם כשהערכים שלנו נמצאים תחת איום, אני מאמין שנוכל להמשיך ולחתור למצוינות אקדמית, להיאבק על שימור מעמדנו המוביל בעולם האקדמי, לקדם גיוון ושוויון, ולהגביר את תרומתנו והשפעתנו על החברה בישראל. כדי להשיג יעדים אלה יהיה עלינו להתמודד עם האתגרים הרבים הניצבים מולנו, בנחישות, בשיקול דעת ובראיה ארוכת-טווח של המטרות שלפנינו. כנשיא, מוטלת עלי האחריות לדאוג לכך שלאוניברסיטה יהיו המשאבים המתאימים למילוי משימות אלה. לאור זאת, אחת ממטרותיי המרכזיות היא הגדלת היקף גיוס התרומות מהארץ ומחו"ל, תוך שיתוף משמעותי יותר של חברי סגל בתהליכים אלה.

נמשיך להעניק חופש מירבי לפקולטות לקדם פרויקטים חשובים. אולם לאור התקציב המאתגר שצפוי לפחות בשנתיים-שלוש הקרובות, יהיה עלינו להתמקד ביוזמות חשובות שיכולות גם לשמש כמנועי צמיחה חיוניים. בין היוזמות המרכזיות אותן בכוונתי לקדם יהיו הגדלה משמעותית מאוד של מספרי הסטודנטים בבית הספר לרפואה, הקמה של פקולטה להנדסה, פיתוח המחקר, ההוראה והטיפול בטראומה, ובאופן רוחבי גם שילוב והתמודדות עם מהפכת הבינה המלאכותית (AI). יוזמות אלה תאפשרנה לנו להגדיל את מספר הסטודנטים ואת איכות הסטודנטים המגיעים אלינו, ובכך להגדיל את הכנסות האוניברסיטה מתקציב ות"ת ומקרנות מחקר. בנוסף, אותם מנועי צמיחה בהם נתמקד יהיו בהלימה לתחומים שמדינת ישראל זקוקה להם ביותר. מעבר לכך, נקים רשות לקשרי אקדמיה-תעשיה, תחת סגן הנשיא למו"פ, שתתן מענה מקיף לאתגרים ולהזדמנויות הקשורים לשילוב עם המגזר העסקי ונרחיב את מרכז הקריירה המכין סטודנטים ליציאה לשוק העבודה ומסייע להם בצעדיהם הראשונים בשוק התעסוקה.

נפעל כדי לממש את המחויבות הציבורית שלנו לתרום לחברה ולהשפיע על הזירה הציבורית בישראל. בין היתר נקים מרכז להשפעה ותרומה חברתית, תחת סגן.ית נשיא חדש. תפקידו של המרכז יהיה לתאם בין עשרות מרכזי המחקר הקיימים בפקולטות ובקמפוסים השונים של האוניברסיטה העברית, וליזום פתרונות יישומיים לבעיות מדיניות ולאתגרים חברתיים. נעשה זאת באמצעות הכוח המרכזי שלנו—ידע המבוסס על תיאוריה, מחקר ועובדות. לסגן.ית הנשיא תהיה גם אחריות על חיזוק משמעותי של קשרי הקהילה שלנו.

 

האוניברסיטה שלנו

בנאום שנשא חיים נחמן ביאליק בטקס החגיגי לפתיחת שערי האוניברסיטה העברית, לפני 100 שנה בדיוק, הוא תמצת את מהותו של המוסד הזה במילים הבאות: "החכמה האמיתית היא זו הלומדת מכל אדם. חלונות הבית הזה ושעריו יהיו איפוא פתוחים לארבע רוחות השמים, להביא אליו את כל הטוב והנעלה מכל תנובות רוחו היוצר של האדם בכל הזמנים ובכל הארצות." דבריו של ביאליק מהווים עבורי השראה גם לדרך שבה ראוי לנהל ולהוביל את האוניברסיטה העברית. אני שואף להוביל את האוניברסיטה באופן שיתופי ככל הניתן, גם מתוך הערך הרב שאני מוצא בהקשבה לדעות שונות וגם כי אני מאמין שהאוניברסיטה היא של כולנו: סגל אקדמי, סגל מנהלי, סטודנטים, הנהלה, חבר הנאמנים והוועד המנהל.

אני יודע שיש בקהילה שלנו דעות שונות ביחס להחלטות שהתקבלו בעבר על-ידי ההנהלה. אני מבין היטב שיש חברות וחברים אשר חשים כעס על עמדות שהנהלת האוניברסיטה מביעה, או על עמדות שלדעתם ההנהלה הייתה צריכה להביע. למעשה, כמעט כל מסר שיצא מטעם הנהלת האוניברסיטה בשנים האחרונות ועסק במצב במדינה, הביא לגל של תגובות, חלקן מברכות וחלקן מבקרות—מימין ומשמאל. אני חושב שהכעס מגיע פעמים רבות ממקום טוב—מקום שרואה באוניברסיטה שלנו בית אמיתי. והציפייה היא שבשעה שקשה מאוד להשפיע על הזירה הלאומית, לפחות על הבית שלנו ניתן וצריך להשפיע. אני שותף לתפיסה שרואה את הייעוד שלנו, כאוניברסיטה, להיות מעורבים ומשפיעים במה שקורה מחוץ לכותלי האוניברסיטה. לא בכדי תחום המעורבות וההשפעה יהפוך לחלק מסדר היום שלי כנשיא, וזאת מתוך שאיפה לתרגם את הערך הייחודי שלנו כמוסד מחקר מוביל לתרומה סגולית, מהותית, שאיננה הצהרתית בלבד, לחברה ולמדינה.

כפי שכתבתי בראשית חלק זה, אני מאמין מאוד בתרבות של שיתוף. אני מאמין שכאשר חולמים ביחד ומבצעים ביחד, מגיעים לתוצאות טובות יותר. ברוח הזו, אחד הדברים שעשיתי כדיקן וכרקטור היה לחזק את שיתוף הפעולה בין הסגל האקדמי לסגל המנהלי. תפיסה זו תמשיך להנחות אותי כנשיא—אני מאמין שיש לטפח באופן מיוחד את הסגל המנהלי ובכוונתי להתמקד בכך.

אני מתכוון גם להמשיך את המסורת שלי כרקטור, ולבקר באופן קבוע בכל הקמפוסים, כדי לשמוע ישירות מכם על נושאים אותם כדאי לקדם באוניברסיטה שלנו, מתוך מטרה ליישמם ככל שניתן. בהמשך אשלח מסר ממוקד יותר בנושא זה.

 

לסיכום: אנו ניצבים בצומת קריטי. באמצעות התגייסות של כולנו, תעוזה ותכנון נכון, אני מאמין שנוכל להבטיח את מעמד האוניברסיטה כמובילה בזירה הבינלאומית, וכמעצבת ומשפיעה על החברה הישראלית. אני מצרף למכתב זה את התכניות העתידיות כפי שהגשתי תוך כדי תהליך הבחירה שלי לנשיא. במכתב תוכלו למצוא התייחסות רחבה יותר למקצת הנושאים שהעליתי. אני מודע לכובד האחריות ומבטיח שאעשה הכל כדי לעמוד בציפיות ממני.

אני מייחל בכל ליבי לכך שהתקופה הקשה הזו תחלוף במהרה, שהמלחמה תסתיים והחטופים ישובו כולם, ושנגיע סוף סוף לימים של שקט, של תקווה ושל שלום.

 

שלכם,

תמיר